דייט והעיר הגדולה
מאז שובי לעולם הפו"פ האכזר, הקר והמנוכר, היכן שגברים הם לא ציידים ואפילו לא מלקטים, הם מקסימום אנשי היי טק (עוד לא פגשת את אלה שהם אמנים מותק, או מוסכניקים, או עובדי מכולת), ליקטתי, בתור האישה הטיפוסית שאני לא, כמה תובנות אודות דייטים ראשונים. אחרי שצלחנו את מחסום השיחה, בין אם זה מהיכרות דרך מכר של מכר, אם באדיבותה של מלצרית חביבה (ותודה לכל המלצריות של הרוזה) ואם בחסות החשיכה וכמות מספקת של אלכוהול, נותרה סוגיית הדייט הראשון. זו לא סוגיה, זו משנה סדורה.
כלומר, החלפנו טלפונים ומה הלאה? זה טוב ויפה שאתה מספר 443 בזיכרון של הפלאפון שלי, אבל זה לא נותן לי כלום. אני, וזו לא דוגמה, מעדיפה לתת את המספר ולחכות. התקשר? מה טוב. לא התקשר? הפסד שלו. אם לקחתי מספר והתקשרתי, כנראה שהבחור מוצא חן בעיניי ברמות שלא נראו כאן מאז שדודי בלסר נמרח על איילון, חמישה מטרים של פיקסלים צפופים על פני בניין מפויח, ואני חגגתי יומולדת ארבע עשרה. זה קורה פעם- פעמיים בשנה, נמשך בין שבוע לשלושה חודשים, ואז הדופמינים שוככים ואני שבה לחיי הסוערים תוך אקרובטיקה נדירה של כפיות עם עצמי (כרית אחת לי, אחת לאשה ואחת לבטן. נ"ק).
פעם, ממש מזמן, עוד בהיותי עובר אורבני קטן, שלא יודע מה ההבדל בין אלנבי ללילינבלום, התייחסתי לכל דייט כתסריט הרה גורל שבכוחו לקבוע את עתידי הרומנטי. היה זה ג' שניפץ את האשליה. הוא לא טרח לשלם, לא טרח להתקשר יום וגם לא יומיים או שלושה אחר כך, וציין בפני בפרוטרוט מה בדיוק ציפיותיו מהפגישה איתי, תוך עיוות פניו בשומעו את הטיעון המנצח שלי "אולי כשנצא פעם שנייה". את החותמת על אותו דייט גורלי שמה הסלקטורית של האברקסס, כשלא האמינה שאני בת עשרים וארבע. בצדק.
מאז, אני מתייחסת לכל יציאה שכזו, כהזדמנות להכיר מישהו, בן אדם. דייט הוא הזדמנות לשיחה מעניינת, ארוחה טובה, מסיבה מוצלחת ומקסימום, הכרתי עוד מישהו. לא נעים להודות, אבל כאלה של דייטים של 'במקרה' אף פעם לא מגיעים רחוק, לפחות אצלי. רק הכרויות של דרך-חבר- של, או החבר- של- האחות- של, כאלה, מוכיחים את עצמם כבסיס להכרות יותר עמוקה (mutual friends). המילה לא במקום, הלאה.
סוגיית התשלום
אגדה אורבנית לא מופרכת בכלל מספרת על בחורה צעירה ומצודדת (מצוננת?)שנהגה לצאת עם בחורים, להזמין את הוויסקי הכי יקר בתפריט, ולראות אותם מתפתלים שעה שהם מגישים את כרטיס האשראי (דוחֶה, סיפרתי לך?!). איום ונורא. בתור בחורה, יהיה זה הוגן לא להזמין שום דבר שלא היית מוכנה לשלם עליו בעצמך. גם אם הבחור מרוויח פי עשר ממך, את רוצה שוויון? תדרשי אותו לעצמך, ותקיימי. כשמגיע החשבון, תסתכלי עליו גם, תשלפי את הכרטיס, תציעי לשלם. אם זה דייט ראשון, תנהלו את השיח הבא "לא, תעזבי, עליי הפעם…" יאמר הבחור. "אתה בטוח?" תשאלי אותו במבט תמה. "כן, כן" יאמר ויניח את הכרטיס על המגש הקטן. את תחייכי ותגידי "פעם הבאה אני" ותתכווני לזה. בדייט השני, יקרה אותו הדבר, בדייט השלישי- תתחלקו, אין סיבה לרושש אותו.
ייזכר לטובה ש'. זה היה בפברואר שנה שעברה, עמדתי עם חברה ליד המאדאם, בחור גבוה ונאה יצא משם. המבטים הצטלבו. הוא חייך, אני חייכתי. הוא המשיך ללכת, הסתובב אליי. אני הסתובבתי גם, שאלה הייתה בפניו. הוא חזר על צעדיו, ביקש את המספר הטלפון שלי ונעלם בתוך אוטו אפור. בדייט הראשון שתינו המון, הוא שילם. בדייט השני, הוא שילם. אבל נתן לי לשלם על הגלידה ותירץ "אם את מתעקשת". זה היה חינני. ומאותו רגע, להתחלק היה הגיוני.
סוגיית הטרמפ
עוד לפני שהגעתם להתיישב איפשהו, אתם צריכים להגיע לשם בדרך כזו או אחרת. אני גרה ברמת גן. אני לא אצפה מבחור שגר במרכז ת"א לבוא לאסוף אותי. גם דרום ת"א זה לגיטימי, אני אגיע בכוחות עצמי. אין לבחור אוטו? מילא. אבל אם יש לו והוא גר מרחק סביר ממני, הצעה היא המינימום הנדרש. אם הוא גר רחוק, אני כנראה אגיע למסקנה בכוחות עצמי ואסרב לטרמפ בנימוס, הרי הסתדרתי יפה מאוד עד עכשיו גם בלי זה, אבל תציעו, זה לא עולה כסף.
ח"ח לע' החמוד, שהיה לו קטנוע 125 סמ"ק, ולמרות זאת הוא התעקש להגיע מצפון ת"א עד לביתי, כדי שחס וחלילה לא תדרוך רגלי על רצפת אוטובוס. זה היה נובמבר והיה קר, אבל רומנטי. בדייט החמישי שלנו, כמדומני, עשה הבחור תאונה בכביש היוצא מהרחוב שלי. לבחור שלום, לקטנוע גם. לזה קוראים "הקרבה". לא, אני לא רצינית (לשנייה האמנתי שכן, דמאט אני תמים).
להתנשק או לא להתנשק
כצאצאי דור ה- Y, אנחנו מצפים שהכל יקרה מהר, דייט- שניים, גג שלושה, ולמיטה. לא עבד טוב? כנראה שבצדק, לא הייתה שם תקשורת, בטח שלא הרגשתם בנוח. לפעמים זה מתאים, יש תקשורת, יש כימיה ודייט ראשון או לא, שניכם יודעים שזה יקרה אז למה לדחות את זה. אבל אם אין התרגשות באוויר או מינימום כימיה, אל תביאו את זה בכוח. אף אחד לא קבע שצריך להתנשק בסוף הדייט הראשון, כי אפילו בשביל נשיקה צריך לעיתים למוסס מבוכה, ובלי תקשורת, זה בלתי אפשרי. אז תרדו מזה, מה שצריך לקרות- קורה. אם עברו ארבעה דייטים ולא הייתה נשיקה? שמישהו ירים את הכפפה ויגיד שזה לא זה והיה נחמד ויאללה ביי.
סוגיית המגע היא כנראה הרגישה מכולן. תוותרו על האגו ועל הספקות, לא היה מגע בדייט הראשון או השני, זה לא מעיד על מידת המשיכה. זה מעיד על מידת הנוחות ותו לא. מה שנכון לגיל שש עשרה, נכון גם פה, אל תלחצו.
לסיכום,
אחרי שרצחתי את קארי ברדשאו וגנבתי לה את הטור, עדיין התעוררתי וגיליתי שאני חיה בגוש דן והשנה היא 2008 ובחורים שפותחים בשבילי את הדלת מביאים לי את הקריזה. יש סיכוי שלאחר כתיבת שורות אלה, יסתובבו בעולם כמה בחורים מפוחדים, כאילו הם מינימום נכנסו בטנגה לבריכת מי קרח, ויגידו לעצמם "אני עם בלוגרית לא יוצא" (את בלוגרית???). אז תנשמו עמוק ותישענו אחורה, בנות גם ככה מספרות הכל לחברות שלהן, אז פוסט הוא שיחת הטלפון של עידן התוכן (ישר לטגליין למעלה), כולל האקסהיביציוניזם וההתממשקות לפייסבוק.
מה ניב עושה בערב יום העצמאות?
Lotem Is Single, literally
זה היה יום קריר אי שם בתחילת פברואר, ההורמונים עלו לי לראש, קפא לי התחת ומאיזושהי סיבה עלומה הנשגבת מבינתי הוצאתי מפי את המשפט "רוצה לשנות את הסטטוס בפייסבוק?" מר בחור דאז, בחור בינארי והגיוני לכל הדעות עשה פרצוף חושב, חייך, צחקק ושינה את סטטוס היחסים בפרופילים של שנינו באבחת מקש. לא עוד בחורים רנדומליים שמקליקים עליי יס ב"האם אתה מעוניין?" (התרגום העילג במכוון), לא עוד גברברים צעירים ששולחים לי הודעות "הלו בובה" באישון לילה.
הסרתי את אפליקציית ההיכרויות (הגרועה ממילא) ובמשך חודשיים וחצי נמנעתי בסגפנות השמורה לנזירי זן, מלהקליק יס על תמונות של קירחים חייכנים וחננות מצודדים ב"האם אתה מעוניין". חוץ מבפעמים שלא, ואז נאלצתי להשיב להודעות אינבוקס נוסח "יש לך חבר ואת מקליקה עליי יס?! זה נוגד את האתיקה של האפליקציה"( חחח, גט א לייף, חבר). ובכן, עימכם הסליחה אותם מתי מעט. אפילו בקפה נעשיתי "במערכת יחסים". יכולתי ממש לחוש את הבורגנות זורמת לי בעורקים. ידידי היקר שייקה אף העיר שאם אני אמשיך ככה אני עלולה למצוא את עצמי יום אחד (וזה יום מאוד רחוק, כן?) נוהגת במשפחתית כשבמושב האחורי ילדים צורחים עליי ואני אפילו לא יכולה להשליך אותם החוצה, כי הם שלי.
החיים זרמו על מי מנוחות, אני פלרטטתי בהודעות פרטיות, בחורות לא מושכות בעליל הקליקו יס על החבר שלי ב"האם אתה מעוניין", אני שלחתי לו "נוטי גיפטס", הוא שלח לי את "מתנת היום" וכתב לי על הוול. וכך, למשך חודשיים וחצי יכולתי להתהדר בלינק ישיר לסטודנט מוצלח אצלי בפרופיל והוא מצידו, זכה ללינק אליי. יותר מזה?
כך היה עד אתמול. מסיבות השמורות עימי (סתם, הוא לא הוריד את הקרש של האסלה והחליט לעזוב את הלימודים) (סתם, לא) זה נגמר. נשארנו ידידים, אנחנו אנשים בוגרים (כלומר הוא בוגר, אני קטינה) (לא, תירגעו). אז מה, צריך לסכם את העניינים הטכניים עכשיו, לא? שאלתי. והוא צחקק מהעבר השני של הטלפון ואמר "כן, את רוצה שאני אטפל בזה?" אני מצידי השבתי "כן, כן" וגם אמרתי "ממש כמו לחתוך בבשר החי, לא רוצה לב שבור במיני פיד שלי" אבל זה היה בלב, אז הוא לא שמע (את מאשימה אותו שהוא היה חרש?).
ואז החיים התחילו באמת. כלומר, הזוגיות היא טובה ויפה אחרי שמיצית את שאר האפשרויות. אבל נדמה שיותר משאני "יצאתי ממסגרת. ועוד בחג החירות!" כמו שציין מכר מרשימתי (רק אחד ציין?), במשך כל אותם שלושה וחצי חודשים ששמרתי אמונים, גברברי ארצנו לא שקטו על השמרים, והופעתו של לב שבור לצד שמי במיני פיד הוא רק סיבה טובה לחזור לשלוח לי הודעות "הלו בובה", "היי מותק" ו-"מזל טוב על הפרידה". האגו שלי לא יכול היה לבקש יותר. ועוד יומיים אחרי השקתו של הצ'אט המדובר, עכשיו אני יכולה לפלרטט בלייב! (לטם, כולם יודעים את זה, רק חיכו, זאבים!)
דעו לכם שהופתעתי לטובה ממערכת התמיכה החברתית שרשימת המכרים שלי בפייסבוק הציעה לי, שעה שסיימתי לעשות רגליים ותהיתי ביני לביני למי להתקשר ראשון. סתם, ישבתי אצל חברה ואכלתי גלידה (שמנה), אבל אל תספרו לאף אחד. כמה פשוט זה נעשה מרגע שהסרנו את הלינקים אחד לשני, עכשיו אני שוב סינגלית ותעיד על זה תיבת האינבוקס שלי, שמזל שאינה יכולה לדבר. זה הציע בירה, ההוא הציע דיון סוער ואני, אני נשענתי אחורה ואמרתי לעצמי "מזל שאני גרה בגוש דן ומזל שהשנה היא 2008 ומזל שיש אינטרנט ומזל שאני לא גרה בכפר שכוח אל עם דעות קדומות, אחרת כבר מזמן היו סוקלים אותי באבנים". אבל הכי קרוב לזה היו הפוקים. אלוהים, כבר שכחתי איך מפקקים. (איתי דווקא לא היתה לך בעיה, האני)
אז בכוחות אחרונים, שכן לתחזק יחסים זה מאוד מעייף, הקלדתי את מספר הטלפון שלי שוב. ושוב. והחזקתי את עצמי בכוח שלא לפתוח קבוצה "יד ראשונה מצלם לשעבר. אה לא, יד שנייה ממתכנת. מצב טוב, שמורה כמו חדשה, מודל 88" (הלו הלו, להירגע פה, את שומעת?! פה זה לא שוק). תודו שזה יכול היה להיות משעשע. וזה עוד לפני שיצאתי מהבית. תזכירו לי לנשק (על הלחי!) את מארק צוקרברג כשניפגש. (אם אני אפגוש אותו אני אגיד לו שיש לו מעריצה)
אני רוצה להודות לאלוהי ה- IP, על שורות סטטוס, על הזמנות לאירועים, על אפליקציות מפגרות שטורחות לשלוח לי למייל הודעה כמו "איקס היה מעדיף לשכב איתך מאשר להתחתן איתך או לרצוח אותך". על עשרות אלפי פרופילים שעיניי עוד לא שזפו, על אפליקציות טיפשיות עוד יותר שמאפשרות לי לקבל מידע הרה גורל כמו מי הייתי אילו הייתי דמות ב"סקס והעיר", אפליקציות שמאפשרות לי לדרג תמונות של כוסיות וכאלה שבהן אני מגלה שאם כבר לחיות בחו"ל אז הכי מתאים לי ניו יורק (שיואו, מישהו טרח לכתוב אפליקציה בשביל לומר את המובן מאליו). ועל אקס אחד ליברלי במיוחד שיצחק כשהוא יקרא את זה. (מי אקס, אני?!)
אם אתם מחפשים אותי, אני כנראה מכתתת רגליים לראיונות עבודה ולא יכולה לענות לכם כי אז יתקעו לי העקבים ברווחים שבין מרצפי המדרכה, או שאני סתם מסננת. מאוד ייתכן שבשעה זו אני שותה בירה בחוף הים לכבוד העובדה שצהריים עכשיו, וזה יותר טוב ממר קלדרון שטס עד מזרח אסיה כדי לשתות מקוקוסים ולעשות פרצופים עסוקים. אם לא זה, אני כנראה חוגגת את הצלתם של החייזרים (לכו תצילו חייזר!) (אני דווקא מלטף חוצן), את תחילת הקיץ ואת השלתם של חמישה קילוגרמים מיותרים בהחלט. היו שלום.
Gefilte Fish Lotem’s Style
ואם עדיין פספסתם גם את זה…
כתובת למשלוח הצעות עבודה ללטם: lotemhayun at gmail.com
עוד יקראו לנו ציפורה
ניב: כבר כמה ימים שאני מסתובב בכנסי אינטרנט, כולם אומרים לי, קלדרון יא כריש, אתה נוסע לטק אד, ואני עונה להם: "לא, אישתי לא לוקחת אותי". (לאשתי לא קוראים לטם)
לטם: בכל פעם שאנחנו מגיעים לכנסים האלו, או לאיזשהו אירוע כולם שואלים אותי "איפה ניב", ואני עונה בשאלה "מה, אנחנו באים ביחד?", ואז אומרים לי "כן, באתם באוטו ביחד, לא?". כמו שהאקס שלי היה אומר בכל פעם שעיצבנתי אותו "לטם! -מנופף ביד ימין- את רואה טבעת על האצבע הזו?! את רואה? לא! ואת יודעת למה? כי לא התחתנו!"
יואו, ניב…
מה?
אני חייבת לעלות על איזה רעיון שיביא לי את האקזיט. במהרה בימינו אנו.
את מתכוונת כמו שהאחים סירוטה עשו?
כן, בדיוק! הם עלו על צורך ומילאו אותו, חוץ מזה שאקסטנשנס לפיירפוקס עושים לי את זה ושלא תעיז להגיד לי משהו כמו "אוי, זה מעצבן לי את השועלים".
לטם, שמענו על הצרכים שלך…
ניב! אני אלשין עליך לחבר שלי. עאלק, צרכים.
- מצחקק- חבר שלך מלטף גמלים בבאר שבע.
ניב, חצוף! עכשיו באמת הסתבכת איתי. מה שהוא באמת עושה שם זה להתאמן בלהיות מתכנת על! לרכוש ידע.
ידע? שאני אכיר לו את יניב גולן? הוא יכול לשים שם שאלה. עאלק ידע טכני.
די ניב, אמרתי לך שחבר שלי רוצה להישאר בעילום שם, גם ככה קשה להסתובב איתי.
ספרי לי על זה, בחורות לא מתחילות איתי כי הן חושבות שאני תפוס.
זה בגלל שאתה עומד קרוב מדי אליי. תתרחק קצת… עוד יחשבו שאנחנו ביחד. אפילו לסטארט אפ שלי אני לא אקח אותך.
נו לטם, יא צפויה, הבנו שיש לך חבר. שלא תחשבי שלא שמו לב שאת מנופפת בחבר שלך כדי להיראות עוד יותר הארד טו גט.
הארד טו גט 2.0.
ראית שלבלונד שתיים אפס יש מרצ'נדייס?
כן לטם, ראיתי, מה את רוצה להגיד בזה?
שגם אני רוצה סדרת מוצרים (ואת הבלונד) בכיכובי. אבל רק אחרי עבודת פוטושופ קלה באזור הירכיים.
תתחילי בלפתוח דפיוצר בפייסבוק, כבר שנה את רוצה לפתוח עמוד ללט גו, למה את מחכה? אני כבר פתחתי עמוד הערצה לתגורי.
יש לי מעצורים פנימיים.
הא, דלקת בשריר החשק.
וירוס בקרום היוזמה.
חשבתי שאת יותר בקטע של שיווק ויראלי.
איזו הרצאה הכי אהבת ניב, למה הכי התחברת?
היה את ההוא מנטיקה.
בועז?
כן, הוא.
וואלה?
לא, נענע.
לא מצחיק. תכל'ס, המצגת שלו היתה ממש מפורטת. אף פעם לא קיבלתי כאלה פרמטרים מסודרים בכל מה שנוגע לאיפיון.
אכן, חוויה קשה.
לא, חווית משתמש.
אז מה לטם, את ורותי פולצ'ק?
כן. יש'ך בעיה עם זה?
לא לא, אתן דווקא מסתדרות יפה ביחד. חבר שלך יודע?
לא, אמרתי לך, הוא עסוק.
יניב גולן?
מה הקשר?
סתם, ידע.
תגיד ניב, ידע משלמים לך תמלוגים על היחסי ציבור שלהם? אתה רואה משהו מ-AOL?
ראיתי שדיברת קצת עם יעל שני, על מה דיברתן?
היא אמרה שאנחנו על גבול הפסיכוטי, מה שהולך איתנו.
-נקרע מצחוק- מה זאת אומרת?
היא אמרה שלא כדאי שנתחיל לקחת כדורים.
כן, היא קראה את הפוסט על הזיקפה.
-לטם נראית מהורהרת-
מה יש?
אני לא בטוחה שאני רוצה שגוגל ימצאו אותי כשמחפשים "זיקפה".
מאוחר מדי.
לטם פותחת דף הערצה בפייסבוק
יניב גולן (ידע) ואיילת נוף (בלונדה 2.0)
לטם רוצה לעשות אקזיט (האחים סירוטה)
הישרדות
ישבנו, חבריי ואני לערב שכל כולו הישרדות (טוב נו, דיברנו קצת על פייסבוק, קצת על טכנולוגיה ואולי ראינו איזה פרק סטר טרק או שניים). חלקנו כבר היה בהפקה, חלקנו כבר חזר, חלקנו שרד, חלקנו נפל, חלקנו בדרך לשם… וחזרנו עם תובנות (ככה זה, החזק שורד).
מה שכן, כשחוזרים מהישרדות חוזרים אוונגליסטים של התכנית. הערכה לתנאי המחיה הקשים, הערכה להפקה שיצאה מגדרה כדי שהתנאים יהיו "הישרדותיים" אם אתם מבינים למה אני מתכון ובעיקר- עמוד שידרה כזה, שפתאום מרגישים כמו רמבו, מסוגלים להתמודד עם פגעי מזג האוויר, מטלות היומיום- ומקקים. חוזרים גם עם קצת חוש הומור, אתם יודעים, הבדיחה הזו על השם התפקיד והעיר, כמו משה (מלצר פְּסִיק חולון) ועוד איזה חוזה, דוגמנות, או סתם איזה תפקיד פריזנטור.
ניחא.
מה שאתם הולכים לראות צולם בתנאים קשים. לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 12 ולאנשים שזקוקים לעמוד שידרה:
פטריק הקדוש או: מי היה סט. פטריק?
יצאנו עם המצלמה המשוטטת להבין מיהו פטריק הקדוש (מי שגרם לאוכלוסיית אירלנד להתנצר) וחזרנו עם תובנות מזעזעות על מצב החברה בישראל ערב פורים, 2008. כל הפרטים בכתבה הבאה:
-
-
- 3 אונליין (מתעדכן אחת לכמה דקות)
-
-
ביקרו לאחרונה